<h1>ספר החינוך מצוה ער"ה</h1>
<h2>דף מג.</h2>
שלא יעבוד כהן בעל מום בעבודת בית המקדש, שנאמר [ויקרא כ"א] איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו, כלומר לא יקרב לעבודה, כי כל ענייני מאכל קרוי לחם בהרבה מקומות. ומום זה עניינו מום קבוע, שכן פירשו בספרא אשר יהיה בו מום לא יקרב, אין לי אלא מום קבוע, מום עובר מנין, תלמוד לומר באותה פרשה [שם] כל איש אשר בו מום לא יקרב. ומום קבוע הוא כגון שבר יד או שבר רגל, ומום עובר כגון גרב או ילפת והיא החזזית. משרשי המצוה לפי שרוב פעולות בני אדם רצויות אל לב רואיהם לפי חשיבות עושיהן, כי בהיות האדם חשוב במראהו וטוב במעשיו ימצא חן ושכל טוב בכל אשר יעשה בעיני כל רואיו, ואם יהיה בהפך מזה פחות בצורתו ומשונה איבריו ואם אינו ישר בדרכיו לא יאותו פעולותיו כל כך אל לב רואיו, על כן באמת ראוי להיות השליח שהכפרה תלויה עליו איש חן יפה תאר ויפה מראה ונאה בכל דרכיו למען יתפשו מחשבות בני איש אחריו. ומלבד זה איפשר שיש בשלימות צורתו רמז לענינים שמתוך מחשבות האדם בהן תטהר נפשו ותתעלה, ולכן אין ראוי בשום צד שיהיה בו שינוי צורה מכל צורותיו פן תתפזר נפש המחשב מצד השינוי ותנוד מן החפץ. דיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [בכורות מ"ג ע"א] ששלשה מיני מומין הן, יש מומין שפוסלין הכהן מלעבוד ואם הן בבהמה פוסלין אותה מלקרב, ויש מומין אחרים שפוסלין האדם בלבד מלעבוד ולא הבהמה מלקרב, ויש מומין שאין פוסלין לא אדם ולא בהמה אלא משום מראית העין. וכל כהן שיש בו אחת משלשה מיני מומין אלו אינו עובד. אין פוסלין באדם אלא מומין שבגלוי אבל מומין שבחלל הגוף כגון שניטל כולייתו או טחול שלו או ניקבו מעיו, אף על פי שיעשה בהן טריפה, עבודתו כשרה, שנאמר [ויקרא כ"א] שבר רגל או שבר יד, מה אלו בגלוי אף כל שהוא בגלוי. ומנו חכמים שהמומין שהם פוסלין בין באדם ובבהמה הם חמשים, מלבד שיש מומין מיוחדים בבהמה והם כ"ג, ונמצאו בבהמה ע"ג, ויש גם כן מומין מיוחדים באדם והם תשעים, נמצאו הפוסלים באדם מאה וארבעים. וזהו כלל התשעים המיוחדים באדם, שמנה יש בראש, ושנים בצואר, ארבעה באזנים, וחמשה בגבינים, ארבעה בריסי העינים, אחד עשר בעינים, ששה בחוטם, שלשה בשפתים, ושלשה בבטן, ושלשה בגבו של אדם, וששה בידים, ארבעה באיברי הזרע, חמשה עשר בשוקים וברגלים, ארבעה בכל הגוף, שמונה בעור הבשר, ועוד ארבעה מומין גדולים מיוחדים באדם ואינם בגלוי, ואלו הן חרש שוטה ונכפה ואפילו לימים ומי שרוח רעה מבעתתו אפילו בעתים ידועים, ומלבד אלה יש עוד שנים שפוסלין מפני מראית העין, ואלו הן, מי שנשרו ריסי עיניו אף על פי שנשאר השיער בעיקרן ומי שניטלו שיניו. וזהו כלל החמשים הפוסלין באדם ובבהמה, חמשה באזן, שלשה בריס של עין, ושלשה אלו בכלל חרוץ האמור בתורה, שמונה בעין, שלשה בחוטם, ששה בפה, שנים עשר באיברי הזרע, ששה בידים וברגלים, ארבעה ראויין להיות בכל הגוף, ואלו הן גרב והוא האמור בתורה, ב' יבלת שיש בו עצם, וזהו יבלת האמור בתורה, ג' מי שיש בו חזזית המצרית כל שהוא, וזו היא ילפת האמורה בתורה, ד' כל עצם שבגלוי שנחרץ בו חרץ, והוא בכלל חרוץ האמור בתורה, ואין הצלעות בכלל עצמות שבגלוי. ועוד שלשה אחרים, הזקן שהגיע להיות רותת ורועד כשהוא עומד, ב' החולה שהוא רועד מפני חוליו וכשלון כחו, אבל הטרפה כשר באדם ופסול בבהמה, וכן יוצא דופן כשר באדם ופסול בבהמה, ג' המזוהם, הרי חמשים. ויתר פרטים במסכת בכורות פרק שביעי. ונוהגת בזמן הבית בכהנים, וכהן העובר על זה ועבד, והוא בעל מום, אם הוא מן המומין הפוסלין באדם ובבהמה בין שוגג בין מזיד עבודתו פסולה, ואם היה מזיד חייב מלקות. וכן אמרו בספרא, אין בעל מום במיתה אלא באזהרה. ואם הוא מן התשעים מומין המיוחדין באדם אף על פי שהוא לוקה לא חלל עבודתו. ואם הוא מן המומין שפסלותן אינו אלא מפני מראית העין אינו לוקה, ועבודתו כשרה.
